"עמדתי מול חומות יריחו, גבוהות ובלתי חדירות. יכולתי לראות את עיני הלוחמים שלי – שילוב של אמונה וחשש. הם לא שאלו שאלות, אבל אני ידעתי מה הם חושבים. איך נשבור את החומות האלו? איך ננצח?
ואז נזכרתי בהבטחה שקיבלתי: "ראה נתתי בידך את יריחו ואת מלכה גיבורי החיל." זו לא הייתה משימה צבאית רגילה. זו הייתה מבחן אמונה.
במשך שישה ימים צעדנו מסביב לעיר, כפי שציווה ה'. השופרות נשמעו, אך לא אמרנו מילה. יכולתי לשמוע את הצחוק של אנשי יריחו מעלינו – הם זלזלו בנו. אבל ידעתי. ידעתי שמישהו אחר מנהל את הקרב הזה.
ביום השביעי, לאחר הסיבוב השביעי, ציוויתי את העם לצעוק. השופרות תקעו בכל הכוח, ואז זה קרה – רעש עצום. החומות, החומות העצומות הללו, החלו לקרוס אחת אחרי השנייה. לא היה שם לוחם שנגע בהן. לא כלי נשק שפעל. זו הייתה יד ה' במלוא הדרה.
עמדתי שם, משתאה. זה היה הרגע שבו הבנתי: הניצחון אינו בידינו בלבד, אלא ביד ה'. לא רק חומות העיר נפלו, אלא גם הספקות בלבבות שלנו."
יהושע בכיבוש יריחו