"עמדנו בדותן, מוקפים לחלוטין בצבא ארם. החיילים שלי היו מלאי פחד, ואני יכולתי לשמוע את הלחישות: "איך נשרוד את זה?"
נושא כליי הביט בי, עיניו מלאות חרדה: "אדוני, מה נעשה?"
התפללתי בלב שלם ואמרתי לו: "אל תירא, כי רבים אשר איתנו מאשר איתם."
ראיתי את מבטו המפקפק, ואז התפללתי לה': "פתח נא את עיניו ויראה."
באותו רגע, נפתחו עיניו של נושא כליי, והוא ראה – הרים מלאים בסוסים ובמרכבות אש, מחנה שלם של מלאכי ה' שסבבו אותנו.
הארמים לא ידעו את אשר מצפה להם. התפללתי שוב, וה' הכה אותם בסנוורים. כשהובילו אותם היישר אל שומרון, הם לא הבינו מה קורה.
הניצחון הזה היה נס. לא אנחנו נלחמנו, אלא ה' שלח את צבאו להושיע אותנו."